מה משותף לרבנים ירושלמים של פעם, מגיד ירושלמי מפורסם, שחקן קולנוע מפורסם ומקים הדיסקוטק הראשון בארץ?

התשובה היא שכולם גרו בשכונת שערי חסד הירושלמית.

לפעמים נדמה לי שכשחילונים מגוש דן מדמיינים את סיור בשכונות החרדיות של ירושלים, מה שעובר להם בראש זאו שכונת מאה שערים וסביבתה.

איך אני יודע? כי כל פעם שמבקשים ממני סיור בעקבות החרדים בירושלים, תמיד מזכירים את מאה שערים כשכונה המבוקשת. כן, יש איזה משהו מושך בקיצוניות. אולי התקשורת הרגילה אותנו להקצנה של אייטמים כדי למשוך צופים בעולם של פרסומות ורייטינג ואולי זה הטבע האנושי שמושך אותנו אל הקצוות שגורם לאנשים לבקש את השכונה הכי קיצונית שאפשר לדמיין בעולם היהודי של ירושלים. 

לא משנה אם יסלקו אותם או יצעקו עליהם, הם יחוו את החוויה של האקסטרים וזה מה שחשוב. 

אבל אני איני כזה. 

כשאני מראה לאנשים את העולם החרדי הירושלמי, אני רוצה שיראו אותו באמת והאמת תמיד נמצאת באמצע ולכן השכונה שיכולה לבטא את האמצע הזה, היא שכונת שערי חסד.

שכונה קטנה בסגנון של ירושלים של פעם עם דמויות ששילבו גדלות תורנית עם פשטות וענווה כמו רבי שלמה זלמן אויערבאך , הרב חרל״פ והמגיד הירושלמי המפורסם רבי שלום שבדרון. עם חוזרים בתשובה מפורסמים כמו פופיק ארנון (שמוכר לכולנו מלהקת הנח״ל, סאלח שבתי מ״מציצים״ ועוד), הצייר איקא ישראלי שהקים את דיסקוטק ״אפרופו״ הראשון בארץ ולאחר שחזר בתשובה המשיך להיות על קו שערי חסד -תל אביב ולהיפגש עם ציבור חילוני תל אביבי וכונה ״ האדמו״ר מדיזנגוף״, עם בור מים של פעם, תנור שכונתי עם סיפורים על האופה התימני חיים בייקר שבכלל קראו לו חיים לוי, עם משה שפירא ושעון השמש וסיפור על רצון לסייע לעניים שהצמיח שכונה שעברה הרבה גלגולים בדרך להיות שכונה קטנה וקסומה בין רחביה לגן סאקר. 

אז היום היינו בשערי חסד וכמובן שגם התארחנו בבית משפחת נדב שאסור להגיע לשכונה ולפספס אירוח אצלם שהפעם גם היה אירוח מורחב עם צ׳ולענט ביתי